הצג הכל

המקרה שהביא לעולם את מפלצת השינה הכי מפחידה

אם אתם בגיל הנכון, סביר שרק השם “פרדי קרוגר” גורם לכם להצטמרר. מאיפה הגיעה לחיינו הדמות שמנעה שינה מילדי שנות ה-80?

 

פרדי קרוגר הוא אחד האייקונים הקולנועיים הגדולים ביותר, ובניגוד לאייקונים מפורסמים אחרים שהגיעו מז’אנרים מיינסטרימיים, קרוגר, מפלצת השינה שערערה בשנות ה-80 את שנתם של מבוגרים וילדים כאחד וגרמה להם לפחד מחדר השינה, הגיע דווקא מז’אנר סרטי האימה. סדרת סרטי “סיוט ברחוב אלם” הפכה לקאלט כמעט בן-לילה, הוציאה שבעה סרטים בתוך עשור וניכסה לעצמה בסיס מעריצים משמעותי, ועד היום אפשר למצוא בחנויות רבות תחפושות, מסכות וכפפות של פרדי קרוגר. אבל ההתחלה, לפחות עבור היוצר שלה ווס קרייבן, לא נראתה מבטיחה כל כך.

כך היינו

בשנות ה-60 המוקדמות היה ווס קרייבן עוד סטודנט מן המניין לתואר במדעי הרוח בקולג’ בצפון מדינת ניו יורק. הוא ניסה אמנם לפרסם רומן, אבל הרגיש שהחיים שלו די תקועים. כמו הרבה מאוד צעירים שנמצאים בדיוק באותו המצב, גם הוא החליט לשים פעמיו אל העיר הגדולה, וכך עבר לניו יורק והחל לעבוד כשליח בחברת סרטים. רצה הגורל ואחד מחבריו, שון קאנינגהם, שהפיק וביים את “יום שישי ה-13”, קיבל תקציב קטן להפקת סרט אימה והציע לקרייבן לכתוב משהו.

באותה התקופה, קרייבן היה בכלל מכור לסרטי האיכות של פליני ולא ראה סרט אימה אחד בחייו. הוא ביטא את החששות שלו בקול ואמר לקנינגהם שבכנות, הוא לא יודע מה לכתוב. קאנינגהם בתגובה הציע שייקח את השורשים הדתיים שלו, יישען עליהם ויוציא אותם מהארון. וכך, קרייבן כתב את סרט האימה הראשון שלו שיצא בשנת 1972, “הבית האחרון משמאל”, שגם זכה להפקה מחודשת בשנת 2009.

הסרט זכה להצלחה גדולה מספיק כדי שיתנו “אוקיי” לקרייבן עבור סרט נוסף. הוא כתב תסריט וגם עבד קצת בטלוויזיה, אבל אחרי כל אלה הוא מצא את עצמו יושב שלוש שנים בבית – ומתייבש. המשכורת לא הגיעה והוא איבד את הבית, ואפילו היה צריך ללוות כסף מקנינגהם כדי לשלם מסים. הנישואים הראשונים שלו כשלו, הוא עישן המון חשיש, ובסוף גם הידרדר לקוקאין. אבל, לסיפור הזה יש סוף טוב: אחרי שלוש שנים של הרס עצמי קשה, קרייבן התנקה מהסמים והחל לכתוב תסריט.

סיוט שווה זהב

לתסריט קראו “סיוט ברחוב אלם” והוא התבסס על סיפור אמתי שקרייבן קרא באל-איי טיימס. באותה כתבה, סופר על משפחה שברחה מקמבודיה לארצות הברית. הם בנו חיים בשכונה נחמדה והדברים הלכו בכיוון הנכון, עד שבנם הצעיר סיפר להם שיש לו סיוטים נוראיים, ופחד שאם ילך לישון, ה”דבר” שרודף אחריו בחלומות ימצא אותו ויהרוג אותו. זו גם הסיבה שהוא נשאר ער, לפעמים במשך כמה ימים. בסופו של דבר, הילד הלך לישון, וההורים נרגעו וחשבו שהמשבר הגיעו לקיצו. אבל באותו הלילה הם התעוררו לקול צרחות אימה: הם מיהרו אל מיטת בנם וכשהגיעו אליה – מצאו אותו מת, והבינו שהוא מת בשנתו, בדיוק כמו שחזה שיקרה.

כשקרייבן סיים לכתוב, חבר הכיר לו את בוב שיי, שהקים את חברת “New Line” שהתמחתה בהפצה של סרטים לקמפוסים של האוניברסיטאות והקולג’ים בארצות הברית. השניים נפגשו באל.איי והתאהבו מיד. שיי חשב שהסיפור מעולה ושכולם יוכלו להתחבר אליו, כי למי בעצם אין סיוטים. כשהאולפנים הגדולים דחו את התסריט של קרייבן, שיי בחר להיכנס לעניין: התקציב של הסרט הראשון עמד על 700 אלף דולר, אבל נסק בסופו של דבר ל-1.1 מיליון. חצי מתקציב ההפקה, אגב, הגיע מבחור יוגוסלבי שרצה שהחברה שלו תשחק בסרט – וההשקעה הזו השתלמה: הסרט גרף בסופו של דבר כ-25 מיליון דולר, חשף לעולם את ג’וני דפ שהופיע בסרט הראשון והפך באחת לסדרת הסרטים  הפופולרית ביותר בז’אנר סרטי האימה.

סגור

חברת עמינח

מוקד קשרי הלקוחות בטלפון: 077-9966630
שעות פעילות המוקד: ימים א' -ה' 08:30-16:30
מייל: crm@aminach.co.il
לייעוץ לפני רכישה אתה מוזמן להתקשר אלינו 077-2313230

לייעוץ לפני רכישה

popup-image popup-image